ציטוטים נבחרים מספרי מוסר ומדברי צדיקים
ספר הישר
ציטוטים נבחרים מספר האתיקה ספר הישר
כי לא נברא לצורך כי אם לנדבה וחסד, כמו שאמר הכתוב (תהלים פט) ״כי אמרתי עולם חסד יבנה״ (ספר הישר, א', טז')
כי החסיד, כשיתחדשו עליו מאורעות טובים או רעים, לא יבטל עבודתו (ספר הישר, ב' כ"ח)
מבלי חכמה (לימוד הלכות, מוסר ומנהגים) אין האהבה שלימה, כי הכסיל אשר הוא ריק מן החכמה, אף על פי שהוא אוהב לבוראו, לא ידע לעשות רצונו (ספר הישר, ב' כ"ח)
בעת יעבדוהו על מנת שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה, כאשר אמר לשלמה המלך, עליו השלום (מלכים א ג) ״יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך אושר״, ״וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר וגם כבוד״. (ספר הישר, ב' ל"ג)
לא ישבו בסוד משחקים (קלפים והימורים), ואין שעשועיהם כי אם חוקים ומשפטים צדיקים, מתעסקים בצרכי עניים ופדיון שבויים, כי אין בעולם הזה דבר שיחמדוהו, ולכן לא ידאגו אם יחסרוהו, בימים יצומו בלילות יקומו, ועומדים לראש אשמורות לתת בלילה זמירות (ספר הישר, ב' ל"ט') שירה וחריזה נעימה לקריאה בכל ערך ל"ט (קישור לקריאה)
תיאור יפה של אלו הנמצאים בהסתרה, ועליהם לחזור בתשובה: לבם קשור בהבלי העולם הזה מנערותם, ועל כן לא יוכלו להיפרד מהם בעת עבודתם, גבר עליהם היצר ויהי למסך בינם ובין היוצר, צדקתם חלושה ועבודתם אנושה, כי תחזק פעם תחלש פעמים, ירצו לעלות למעלת גבוהים ולא יוכלו, ויפצרו להינשא וישפלו, כי העולם אשר נתן בלבם עצרם ועם שוכני מטה הסגירם, הפליאו בעבודתם להראות לבני אדם צדקתם, למען אשר יצא שמם בדורם, השתדלו בגלויות ונתרשלו בנסתרות, בחרו מן העבודה הקלה ונלאו לסבול הכבדה (ספר הישר, ב', מ')
נזהרו בכל מצוה אשר אין בה יגיעת נפש או אבידת הון, והעלימו עיניהם מן החמורות אשר בהן יגיעה והיזק ממון (ספר הישר, ב', מ')
ודמיון זה כגון הדיבור, אם יוסיף אדם בדיבורו על הראוי נקרא שוטה, ״ברוב דברים לא יחדל פשע״. ואם ימעט דבריו מן הראוי נקרא אויל, כאשר אמר (משלי כד) ״ראמות לאויל חכמות בשער יפתח פיהו״. ואם יהיו דברי פיו כראוי, וכל דבריו במשפט ובמישור, נקרא משכיל, כאשר אמר (משלי טז) ״משכיל על דבר ימצא טוב״. ואמר הכתוב (משלי טו) ״שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב״. (ספר הישר, ב', מ"ב)
הצדיק רבי בן ציון אבא שאול – צפו בסרטון הבא שבו הרב גדעון בן משה, מסביר ומלמד איך להתנהג בכבוד ובנחת כפי שנהג בו מורו ורבו רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל זכותו יגן עלינו ועל כל עם ישראל.
ואנחנו רואים הרשעים בעת חליים, או בהיותם בצער, או בהיותם נוטים למות, ישובו בעל כרחם לבורא יתברך, ויתחננו אליו, ויכירו כי לא יבואו להם ריוח והצלה כי אם מאתו, ואחרי שלא עשו כן בהיותם בשלוה ולא הכירו כי המעשה ההוא טוב, אין ספק כי הם כסילים וזה לאות על קוצר דעתם (ספר הישר, ב', מ"ט)
שיתחבר אדם לאנשים שיעירוהו לעבודה, כגון החכמים, והחסידים, והעניים, והחולים, והשרויים בצרות. לרחוק מהפך כל אלה הנזכרים, והם אנשי התענוג, והעשירים, והרשעים, והכסילים, ונעדרי השכל, והנשים, והאפיקורסים, כי חברת כל אלו ישחיתו האמונה ולא תתקיים עמהם עבודה. (ספר הישר, ד', ג)
להעביר בכל עת על לבו תמיד גמול הצדיקים, ועונש הרשעים, וחרדת המות, ומאורעות העולם, ומכשוליו, ומומיו, וחרפותיו, וקורותיו. (ספר הישר, ד)
וצריך לקבל עליו ברצון כל הבא עליו מאלהיו, ואל יקוץ בתוכחתו, ושיקבל עליו ברצון מוסר הוריו ומוסר רבותיו, ולשום כל רצונו רצון אלהיו. (ספר הישר, ד)
הענוה. צריך להשתמש בה כראוי, שיהיה עניו עם כל אדם, ושפל, וצנוע בלכתו ושבתו ודבריו ותפילתו, ולהתחבר לעניים, ואל תיקר נפשו בעיניו. (ספר הישר, ד, י"ג)
צריך להתבייש מחטאיו, וצריך להתבייש מאלהיו, ולשאת עיניו אליו, בזכרו טינוף מעשיו, ומזימותיו, ותועבותיו (ספר הישר, ד)
צריך לקנא בעניים (דלים ואביונים), אשר אין להם מחית רגע, ועם כל חסרונם ודלותם לא יתרשלו מעבודת האל יתברך (ספר הישר, ד)
צריך לרחם על העניים, והמרודים, והחולים, והכסילים אשר אין להם מורא (ספר הישר, ד)
צריך שיהיה אכזרי וקשה למסיתים ומדיחים, ושלא יחמול על הרשעים (ספר הישר, ד)
להתנדב לעניים בהונו, ולמרודים בעצתו (ספר הישר, ד)
פה, צריך להישמר מהשבועות, והאלות, ודברי נבלות, ומלחרף, ומלגדף, ומלספר מום אדם, ומלקרוא חכמות רעות, ומלאכול ולשתות דבר איסור, ושיתענה ברוב ימיו (ספר הישר, ד)
ידים – להיזהר מעשות מלאכה רמיה או מעשה מטונף, ושלא יגע בטומאה, ולפתוח יד לעניים (ספר הישר, ד)
רגלים – ללכת לבית התפילה ערב ובקר וצהרים, ולברוח מאנשי רשע ומאשה רעה (ספר הישר, ד)
הגוף בכללו – ושלא יענג גופו יותר מדאי (ספר הישר, ד)
התפוח פרי האילן, והתפוח צריך לעבודה רבה מבעליו, לשמור האילן, ולחפור, ולעדור, ולהשקותו בכל עת, ולנקותו מן הצמחים הרעים, וכפי טוב השמירה יהיה טוב הפרי, כן צריך האדם להרגיל נפשו במידות טובות, ובחכמה, ובמוסר (ספר הישר, ה')
אהבה הוא כח מחביר בין האוהב ובין האהוב. ודע, כי האהבה נחלקת לשלושה חלקים: האחד – אהבה שתהיה לתועלת ותקוה, והשני – אהבת חברה ורעות, והשלישי – אהבת המידות הטובות אשר באהוב, וזאת היא האהבה הנכונה והאמיתית, ועוד יש כח בה, כי לא תתחלף ולא תשתנה לעד (ספר הישר)
בעבור כי האהבה נשואה וקשורה במידות האהוב, ואי אפשר לה להשתנות, (מידות הקב"ה) אלא אם ישתנו מידות (ספר הישר) האהוב הנושאות אותה
אהבת המידות הטובות אשר באהוב, וזאת היא האהבה הנכונה והאמיתית (ספר הישר)
כאשר יאהב אדם לאיש אחד בעבור שכלו, וחכמתו, ומוסרו, וענוותנותו, ושאר מידותיו הטובות תהיה זאת האהבה הנכונה, ולא תשתנה לעולם, מפני שלא תשתנה הסיבה הגורמת לאהבת האוהב (ספר הישר)
מידות האוהב הן השכל הטוב והנפש הזכה הצחה (ספר הישר)
כל מין יסור אל מינו וירחק מהפכו, יימשך כל איש בעל שכל טוב ונפש נקיה לאהבת האל, כשיימשך האדם לעבודתו (תפילות ומצוות), היא לאות כי יש בו ממידות הבורא יתברך, יימשך המשכיל לחברת המשכילים, וכל חכם לחברת החכמים, וכל כסיל לחברת הכסילים (ספר הישר)
הנפש הזכה, (טהרה גשמית) אשר היא לו כראי מוצק, מגלה לו מה שנעלם מסודות אלהיו, כי בהיות הנפש לטושה וזכה, יראה האדם ממנה אל הבורא יתברך, ואחדותו, ומציאותו, ושאר כוחותיו המושגים בשכל (ספר הישר)
ואם לא תהיה הנפש זכה וצחה, לא יוכל לראות התעלומות מבלעדה. כי הגוף אפל, וגם לא יוכל הרואה לראות מה שיהיה לאחריו, אם לא יהיה הראי זך ודק שיעבור בו הראות (ספר הישר)
שכל טוב ונפש זכה, תתעורר מן האדם אהבה גמורה לבורא יתברך (ספר הישר, ה', ז')
כי אהבת האוהב לאהובו תהיה בשביל המידות הטובות אשר באהוב, ונפש האוהב גם כן יש לה קצת מידות טובות. ועל כן, זה המעט אשר יש באוהב ממידות טובות ימשכהו הרבה (ספר הישר)
לא תושלם אהבה כי אם בחכמה ודעת, וכפי מה שיחסר לו מן הדעת השלימה, יהיה חסרון אהבתו באהובו, אשר מידותיו חמודות ושלימות (כדי להגיע לכמה שיותר אהבה שלמה, יש להחכים ולדעת ולהגיע למידות חמודות ושלמות, ואם את/ה שואפים להגיע לאהבה שלמה לקב"ה, או לאדם אחר, אתם צריכים שיהיה בכם לפחות קצת ממידותיו הטובות, וזה יעזור לכם לאהוב אותו לא ממקום של אינטרס או רצון לחברות, אלא מתוך אהבה וחיבור למידות שלו/ה) (ספר הישר)
הצדיק משטפנשט – רבי אברהם מתיתיהו פרידמאן זצ"ל, שכינויו היה 'מארלה ראבין דין שטפנשט', כלומר הרבי הגדול משטפנשט. נקרא על שם סב סבו אברהם המלאך שהיה בנו של המגיד ממזריטש. (נכדו של אברהם המלאך היה רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, אבי שושלת רוז'ין). רבי אברהם מתיתיהו פרידמאן משטפנשט היה פועל ישועות ותודות לו חולים נרפאו, עקרות נפקדו ורבים זוכים לישועות בזכותו גם בימינו. צפו בסרטון של רבי אילן גוזל בקישור הבא, וגם בסיפור ששמע הגאון הינוקא ממקור ראשון בסרטון הבא (החל מדקה 6:00). קישורים נוספים: הצדיק משטפנשט בערוץ 2000. נפטר בכ"א בתמוז תרצ"ג. קברו ברומניה שימש מוקד עליה לרגל לאנשי המקום עד שבשנת תשכ"ט הועלה קברו מרומניה לישראל ונקבר מחדש בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים. צפו בסרטון שהכין הרב הרצל חודר אודות קבורתו המחודשת המעידה על גדולתו ומעלתו של הצדיק.
המלאכים הם כחות, ואין להם גוף ולא צורה, אבל ראויים ללבוש בצורתם מעטה צורה. יש מהם אשר ייראה על צורת אריה, ואחר על צורת חיה ואופן, ויש מהם על צורת אדם, והיא היקרה בעיניהם, כי זאת הצורה אשר כה נראה מלאך הכבוד, כאשר אמר (יחזקאל א) ״ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם״. ועל כן אמר (בראשית א) ״נעשה אדם בצלמינו כדמותינו״. כלומר בצורה הנכבדת אצלנו, אשר היא מבחר כל הצורות למלאכים המתראים לבני אדם. ומזה נלמוד, כי צורת האדם היא העליונה, כי היא צורת הדעת והחכמה. (מבאר לנו עד כמה צריך לכבד ולהעריך את הגוף הגשמי שלנו שניתן לנו כלבוש וככלי לנשמה שלנו בעולם הזה. כלומר לאכול בריא, להיות פעיל וחרוץ, ולעשות איתו את רצון הבורא, תלמוד תורה, והלכות) (ספר הישר, ה', לב')
פעולות האדם נחלקות לשני חלקים: חלק בהמי והוא המאכל, והמשתה, והבעילה, והתנועות, וחלק מלאכי והוא השכל, והחכמה, והיושר, והדיבור. (צריך להדבק בחלק המלאכי כמה שיותר, ולהשתדל בזה בכל החלטה ובחירה שעושים). (ספר הישר, ה', לב')
כי כל מי שיתעסק בעבודת האל, יתעלה, צריך שידע כי העבודה היא כמו הרפואה, כי כחות העבירות אשר בנפשות כמו החליים בגוף, ותיקון המעשים הרעים הוא כמו הרפואה אשר תתקן מזג הגוף ותסיר הליחות הרעות עד אשר יהיה בריא. והרפואה היא משני דברים: מהרכבת רפואה מדברים מועילים, וממנוע את החולה מדברים המוסיפים בחליו (עבודת האל יכולה לרפא חולי נפשי וגופני מכל סוג. הדרך לריפוי היא לעשות דברים מועילים, כלומר תלמוד תורה ומצוות, ולהפסיק לעשות דברים שעוברים על הלכות התורה) (ספר הישר, ו', ב')
דע, כי עבודת הבורא יתברך, יש ענינים רבים מבטלים אותה, והם: התאוה. והכעס, והחנופה, והעזות, והעצלות, ומאורעות העולם, וחברת מתי רשעים, ורוע האמונה, ולעג הלועגים, והחכמות הרעות, והקנאה, והפתיות, ולקוץ בעבודה מפני שלא יראה שכרה, והכילות, ושלא יאמין ביום הדין – זכרו, השכר אינו מיידי, ולעיתים השכר נשמר לעולם הבא, לכן אין לבטל את עבודת הבורא יתברך מחמת קשיים או שאין שכר מיידי (ספר הישר, ו')
והתאוה היא מצויה בעשרה דברים: במאכל, ובמשתה, בנשים, בעושר, ובשררה, ובעסקים, ובמלבוש, ובמרכב, ובתענוגי הגוף ובשאר מיניהם, ועל כן צריך אדם לכבוש אותה ולרפא זה החלי (ספר הישר, ו')
הפך תאוות המאכל והמשתה הוא ברוב התעניות ולהמעיט רוב האכילה והשתיה, והפך תאוות הנשים חברת מתי יושר והחכמים, והפך תאוות העושר להתחבר לעניים ולמרודים, והפך השררה להתחבר לשפלים ונמוכים, והפך רוב העסקים לחשוב במות אשר ישבית ויכלה כל העסקים וכל המעשים, והפך תאוות המלבוש שק ואפר ותחת תאוות המרכבה ללכת רגלי תמיד ולהכניע לבו, והפך תאוות העידון להרחיק המעדנים. וכל הרוצה לרפא חלי התאוה, ואם תהיה התאוה חזקה עליו, יעביר על לבו כי במותו יעזוב הכל. ואם יתחיל להתעסק בזה ויראה כי התאוה תתקפהו, צריך להרגיל נפשו בכל אחד מעט מעט (ספר הישר, ו')
וצריך שיקנא ברשעים החוזרים בתשובה, בראותו כי הוא משכיל מכולם, ויזכו למעלה גדולה (ספר הישר, ו')
ורפואת הכעס היא, שנדע מה הם הכחות אשר יעוררו הכעס ונהפוך אותם. ונאמר, כי סיבת הכעס תהיה ממיעוט יישוב הדעת (ספר הישר, ו')
ואם יזיק לו אדם, ירחיקהו במענה רך, או ישים הדמי רסן לפיו, ויחשוב כי לא ייקרא המשכיל ״משכיל״, אם לא יהיה מושל ברוחו – (ספר הישר, ו') – זו גדולה להיות מסוגל לסבול עלבון ממישהו ולא לענות או לענות לו בצורה "רכה"
החנופה (לרשעים) היא מן המידות הרעות אשר לא תתקיים בה עבודת האל, יתעלה, כי כל איש חנף יוסיף בעבודתו לעיני בני עמו, ובהיותו לבדו יחליפנה או יגרע ממנה, כאילו עבודתו לבני אדם ולא לבורא – (ספר הישר, ו') – החנופה נחלקת לתשעה חלקים כפי שמוסבר בספר המוסר אורחות צדיקים – שער החניפות
מידת העזות תבטל רוב העבודה – כל מי שיהיה עניו לבורא, יהיה עניו לכל אדם. כל המעיז פניו לבני אדם מעיז פניו לבורא. צריך אדם להכניע יצרו במידה הזאת (מידת העזות) ולזכור הרעה שיש בה. ושיקנא בענוים. (ספר הישר, ו') – איך שמתנהגים לבני אדם בדרך כלל מעיד על אופן ההתנהגות לבורא, ולהפך. יש להיות עניו וצנוע וביישן, ולא עז וחסר בושה. ירגיל להכניע נפשו ולהתבייש מכל בני אדם, וילך בקומה כפופה ועיניו לארץ, ויזכור כי העזות תשחית כל עבודתו.
העצלות היא מידה רעה תבטל העבודה, כי כל אדם עצל לא ישלים עסק מעסקיו. כל מי שלא יהיה זריז, לא ישיג תועלת, וכל מתרפה במלאכתו ישחיתנה, כאשר אמר (משלי יח) ״גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית״.
הקורות והתלאות הבאות על בני אדם. כגון חידושים רעים או טובים, או שיהיה במצור, או יעלה למעלה גדולה, או ירויח הון, או שיקחוהו בשבי, או יאבד לו ממון, או יחלה הוא או אחד מבני ביתו, או חבוש בבית הסוהר, או ימות אחד מאוהביו. כל אלה החידושים ורבים כהם יטרידו לב בני אדם מעבודת האל, וישכיחוהו אותה, ויסירוה מלבו. אך בעת הזאת ידע וייבחן שכל כל משכיל, החזק הוא הרפה כי אם יהיה חזק ואמונתו קיימת, לא יוכלו כל החידושים לחסר מעבודתו. כאשר לא יוכלו הרוחות החזקות לעקור ההר הגדול ולהמישו ממקומו, כן השכל החזק והאמונה העיקרית לא ימישום כל אלה המאורעות. – להיות חזק באמונה גם בימים ובתקופות בחיים שמאוד שמחים, או מאוד עצובים, לא לתת למאוראות כאלו להחסיר מהעבודה (עבודת הקב"ה – תלמוד תורה, מצוות ותפילות)
ויחשוב בהם בטרם בואם, וימתינם בכל יום ובכל שעה ובכל חודש, ויאמר בלבו, אם לא יבואו היום המאורעות יבואו למחר, ואם לא יבואו למחר יבואו לאחר מחר. וכשיעשה זה, ויהיו עיניו ולבו בהם כשיבואו המאורעות, לא יטרידוהו ולא ישכיחוהו העבודה, כי ימצאוהו מזומן לקבל אותם – גם בימי שגרה, תמיד לחשוב שייתכן שיבואו ימים או מאוד שמחים, או מאוד מאתגרים, ולהיות מוכן נפשית, לאפשרות שממש בכל רגע הכל יכול להשתנות, ובכל זאת צריך לדבוק בעבודת הקב"ה.
ויאמר כי לא תבוא עליו צרה וכי שלותו תעמוד עליו, ועל כן, כשיבוא עליו הפך מאשר חשב, יחריד, ותאבד דעתו, ואמונתו, ועבודתו. וצריך למשכיל לשמור נפשו תמיד, ואל יבטח בטובת העולם רגע, רק ידע כי התלאות מזומנות לבוא, ובזה יצליח ותתקיים עבודתו.
אם יתחבר לאנשי רשע תשחית עבודתו, ואלה פירושם. אם יתחבר למלכים, ימשכוהו לגאות ולבקש שררה, ואם יתחבר לנערים, ימשכוהו לתענוגים, ואם יתחבר לנשים ימשכוהו למעשה זימה, ואם יתחבר לאפיקורסים ישחיתו אמונתו, ואם יתחבר לכסילים יאבד חכמתו ושכלו וישכח חוק אלהיו ויימשך אחר מעשיהם, ואם יתחבר לעושי אונאה וגזל תמשכהו נפשו אליהם לאט ולא ידע כי בנפשו הוא, ואם יתחבר לשוטים ישתטה עמהם, ואם יתחבר לגרועים ונבזים ילמד מעשים בזויים. ועל כן צריך לרחוק תמיד מכל אלה החברים ולדעת כי כפי רחקו מהם כן תהיה קרבתו אל הבורא יתברך, וכפי קרבתו אליהם כן ירחק מהבורא יתברך
ואם לא ידע איך ייפרד מהם, כי גבר עליו היצר, יתחבר להפכם, ואז יכיר מומם, ובהכירו מומם, אז יוכל להתרחק מהם. כי אם יתחבר למלכים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לעניים ולמרודים, ואז ימאס הגאות וגובה הלב
מי שאין בו אמונה, מה מאד קשה למצוא לו רפואה ולמכתו תעלה, אם האלהים ביראתו לא יריחהו ויהפוך לו לב אחר, ויסיר לב האבן מבשרו, ויפקדהו בפקודת רחמים, כי אין סיבה לתיקונו. ואם ישימו לפניו כל עניני המוסר והתוכחות, הכל הוא לו לאין, ויחשבהו ללעג, והוא כמו החולי אשר אין לו רפואה – מי שיש לו קשיים באמונה, צריך להתפלל לקב"ה שיסייע לו להתחזק באמונה, אדם ללא אמונה בסיסית, גם אם יטיפו לו מוסר יום ולילה, יתקשה מאוד לתקן את עצמו וללכת בדרך ישרה.
לעג הלועגים וחרפת המחרפים. אין לאדם ליכנס לעבודת האל, עד ישית עליו לבל ישית לבו ללעג הלועגים עליו וחרפתם, לא היה אדם עושה שום טובה ולא מצוה ולא חסד, כי לא יימלט אדם מלשון הלועגים, לעגם מקנאה וגידופים, מפני שיכירו היתרון ולא ישיגוהו, ובעבור זה חרפוהו, כי לא יחרפוהו כי אם שני אנשים, או כסיל או משכיל, ואם יהיה כסיל אין ראוי לחוש לדבריו, ואם הוא משכיל המשכיל לא יחרף אדם על עסק נכון אלא אם תהיה קנאה, מפני שאין בו המידה ההיא.
כל מי שיהיה כילי (קמצן), לא יעשה צדקה בעתה, ולא יעזור אביון כי אם בעל כרחו, וכל מצוה אשר יכיר בה תועלת יעשנה במשפט, ואם יכיר בה אפילו הפסד מעט מהונו, יקל בה, ויביא ראיות עליה עד שיתירנה, ויעשה בה חרטה ופשרה. אי אפשר לכילי להיות עובד אלהים בשביל רוע לבבו ועינו, אשר בשביל פרוטה יתיר כל איסור.
אהבת האל תושלם בארבעה דברים: להתחבר עם החסידים והחכמים, ולרחוק מחברת הרשעים והכסילים, ולהתעסק בדברי רבותינו, זכרונם לברכה, ובכל ספר מן הספרים הקדושים, ולרחוק מחכמות חיצוניות. וכשירגיל אדם באלה הארבעה, עליו נאמר (תהלים טו) ״עושה אלה לא ימוט לעולם״. (ספר הישר, ו', ב')
רבי שלמה מקארלין – הצדיק שלמה הלוי סג"ל מקרלין (ויקיפדיה) צפו בסרטון הבא וגם בסרטון הבא. ולמדו מעט מגדולתו. אמר עליו האדמו"ר הזקן בעל התניא (שחיבר את שולחן ערוך הרב): "אם הוא יברך אבן שתלד בנים, היא תלד בנים מכח קדושתו". המגיד ממעזריטש (רבי דוב בֶּער תלמידו של הבעל שם טוב) אמר עליו שהוא היה משיח בדורו. רבי שלמה מקארלין חזר ואמר: "החטא הכי גדול שיהודי יכול לעשות הוא לשכוח שהוא בן של מלך". כלומר: הרי בן של מלך צריך להתנהג בהתאם למעמדו. נפטר בשנת כ"ב בתמוז תקנ"ב. יום ההילולה שלו מסוגל לישועות גדולות תזכירו את זכותו, התפללו לעילוי נשמתו, והדליקו נר נשמה לכבוד הצדיק. (ספר הישר, ו', ב')
תומר דבורה
ספר המוסר תומר דבורה, (קישור לספר המלא), מאת רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ (או קוֹרְדוֹאירוֹ; רמ"ק; ה'רפ"ב, 1522 – כ"ג בתמוז ה'ש"ל, 1570) (ויקיפדיה) – למדו אודות הרמ"ק בסרטונים שהכין רבנו האהוב בן ציון מוצפי: בסרטון הבא, וגם בסרטון הבא.
ציטוטים נבחרים מהספר תומר דבורה:
הִנֵּה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַהֵג כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם שֶׁאִם הִכְעִיסוֹ חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהוּא מִתְרַצֶּה עִמּוֹ מִתְרַצֶּה מְעַט לֹא כְּאַהֲבָה הַקּוֹדֶמֶת. אֲבָל אִם חָטָא אָדָם וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, מַעֲלָתוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַיְּנוּ (בְּרָכוֹת לד:) "בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמוֹד – הסבר: כאשר חברך חוטא לך שוב ושוב, ומבקש סליחתך, בדרך כלל, היחסים ואהבה לא חוזרים להיות כפי שהיו, וקשה לחזור לאותם היחסים והאהבה שהיו בעבר. הקדוש ברוך הוא להבדיל מבני האדם, לא רק שסולח בצורה מלאה, ואוהב אותו כפי שהיה לפני החטאים, אלא מעריך אותו, ומזכה אותו ומחזיק לו זכות כפליים על המאמץ שעשה להשתנות, לחזור בתשובה, ולבקש סליחה ולהצטער על החטאים שעשה, לכן עלינו ללמוד ממידה זו של הקב"ה, ולהשתדל לסלוח סליחה שלמה ומלאה. (תומר דבורה, א')
אִם כֵּן בְּסֵדֶר זוֹ רָאוּי לְאָדָם לְהִתְנַהֵג אַף אִם רָאָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה לוֹ רַע וּמַכְעִיסוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ צַד טוֹבָה שֶׁמֵּטִיב לַאֲחֵרִים אוֹ מִדָּה טוֹבָה שֶׁמִּתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה יַסְפִּיק לוֹ צַד זֶה לְבַטֵּל כַּעֲסוֹ מֵעָלָיו וְיֵרָצֶה לִבּוֹ עִמּוֹ וְיַחְפֹּץ חֶסֶד וְיֹאמַר דַּי לִי בְּטוֹבָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְכָל שֶׁכֵּן בְּאִשְׁתּוֹ כִּדְפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְבָמוֹת סג, א) – הסבר: לפעמים קשה לסלוח לאדם שחטא כנגדך, אך זכרו שמספיק שיש באדם אפילו מידה אחת טובה שמתנהג לאחרים או בכללי באופי שלו, ואפילו אם באשתו או הוריו ראוי לו שישתדל אדם למחול לו בעבור אלו. (תומר דבורה, א')
חוֹטֵא שֶׁחָטָא וָשָׁב לֹא יַסְפִּיק לוֹ גָּדֵר מְעַט אֶלָּא צָרִיךְ לְהַגְדִּיר עַצְמוֹ כַּמָּה גְּדָרִים קָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁאֹתוֹ הַגָּדֵר הַמְעַט כְּבַר נִפְרָץ פַּעַם אַחַת אִם יִתְקָרֵב שָׁם בְּקַל יְפַתֵּהוּ יִצְרוֹ אֶלָּא צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק הֶרְחֵק גָּדוֹל מְאֹד, וְלָזֶה לֹא יִכָּנֵס דֶּרֶךְ פֶּתַח הָאַכְסַדְרָה שֶׁהַפִּרְצָה שָׁם אֶלָּא יִתְעַלֶּה וְיִכָּנֵס דֶּרֶךְ פֶּתַח צַר וַיַּעֲשֶׂה כַּמָּה צָרוֹת וְסִגּוּפִים לְעַצְמוֹ וְיִסְתֹּם הַפְּרָצוֹת. הסבר: אדם שחטא פעם אחת ולא חזר לחטוא, יספיק לו "גדר מעט" וחוטא שחזר על חטאיו שוב ושוב, עליו להתאמץ ולהתרחק מהחטא כפי יכולתו, ולעשות כמה "גדרים קשים" כלומר תלמוד תורה, סיגופים וצומות, שיעזרו לכם להתמודד בנסיונות שיבואו עליכם בעקבות החטאים שעשיתם, ולסתום את הפרצות שעשיתם בעקבות החטאים. (תומר דבורה, א')
אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע מְדֻכָּא בְּיִסּוּרִין אַל יִשְׂנָאֵהוּ שֶׁאַחַר שֶׁנִּקְלָה הֲרֵי הוּא כְּאָחִיךָ (מַכּוֹת כג.) וִיקָרֵב הַמְּרוּדִים וְהַנֶּעֱנָשִׁים וִירַחֵם עֲלֵיהֶם וְאַדְרַבָּה יַצִּילֵם מִיַּד אוֹיֵב וְאַל יֹאמַר עֲוֹנוֹ גָּרַם לוֹ אֶלָּא יְרַחֲמֵהוּ. הסבר: כאשר הנך רואה אדם מדוכא בייסורים, שככל הנראה חטא ומשלם כעת על חטאיו, עליך לקרב אותו ולרחם עליו, ולסייע לו כפי יכולתך שאם הוא "נקלה" ומתייסר כלומר הוא מתבייש כעת במה שעשה ומצטער על כך.
רַבִּי מֵאִיר הלוי מֵאַפְּטָא
הרה"ק רַבִּי מֵאִיר בהרה"צ ר' שְׁמוּאֵל סֶגַ"ל רוֹטְנְבֶּערְג מֵאַפְּטָא. בַּעַל הָ'אוֹר לַשָּׁמַיִם'. (ויקיפדיה) למד בישיבתו של אברהם יצחק הכהן כ"ץ ובהמשך של החוזה מלובלין חיבר את התפילה הנפלאה שגם שהולחנה לשיר (קישור לשיר ליוטיוב) שביצע הזמר אברהם פריד. שרבים קוראים וידוע שֶׁהרה"ק בַּעַל הַ'תִּפְאֶרֶת שְׁלֹמֹה' מֵרַאדָאמְסְק זְצַ"ל נָהַג לְאָמְרָהּ בְּכָל יוֹם. חיבר את הספר: אור לחיים. ההילולה שלו בתאריך כ"ה בתמוז. צפו בסרטון שערכו לכבודו תלמידי הגאון הינוקא: קישור לסרטון